המתחזים


"הצלחתי הפעם כי היה לי מזל, אין סיכוי שאצליח לעשות זאת שוב"

"מה יחשבו עלי אם אכשל? אם תהיה לי טעות"?


תסמונת המתחזה

אוסף תחושות של חוסר יכולת/ידע המנוגדות להצלחה ניכרת ומוכחת במציאות.

אנשים הסובלים מתסמונת המתחזה מרגישים תחושת ספק לגבי המיומנויות והידע האינטלקטואלי שלהם, תחושות שמצליחות להתגבר על כל תוצאה חיצונית והצלחות מוכחות בשטח: העלאה בשכר, קידום, קבלה לאוניברסיטה יוקרתית וכו'.

מתחזים בעיני עצמם מאמנים שהם אינם ראויים להצלחה או לשבחים מקצועיים והפחד להתגלות יום אחד, 'להסיר את המסכה' מול כולם מלווה אותם בחייהם המקצועיים והאישיים. מתחזים בעיני עצמם מאמינים שהם יודעים לעשות רושם בתחום העיסוק שלהם, רושם שהוא הרבה מעבר למה שהם באמת... עמוק בפנים הם בטוחים שהם לא באמת יודעים מספיק;

"יכול מאוד להיות שמשהו עשה לגבי טעות" או "היה לי מזל גדול", "המשימה היתה קלה מידי", "קיבלתי הרבה עזרה"; כשמתחזים לכאורה מבטאים תחושות אלו בקול הם לא רק מביעים את האמת כפי שהם רואים אותה, כך הם גם מסתירים את הפחד שלהם לא להצליח באתגר הבא.

תחושת 'ההתחזות' מדרבנת את האדם הסובל ממנה להאמין שהמחמאות שקיבל הן חסרות חשיבות ושהישגים שלו הושגו שלא בצדק.


כשמתחזה מקבל משימה או עבודה כלשהי הוא נוטה לפעול באחת מהדרכים הבאות:

עבודה באופן אינטנסיבי ומאומץ – (הרבה יותר ממה שנדרש ממנו), על מנת להשיג תוצאות 'קצת יותר ממושלמות'

או דווקא להיפך, דחיה ודחיה של העבודה מהחשש שהמשימה 'גדולה עליו' והוא לא יהיה מסוגל להשלים אותה בהצלחה.


המחקרים מראים שתסמונת המתחזה לא מתפוגגת כשאנו מצליחים ומגיעים ליעדים שהצבנו - אלא להפך -

אחרי הצלחה נרגיש מתחזים גדולים אפילו יותר מכיוון שעכשיו עלינו לעבוד קשה יותר כדי שאנשים לא יגלו אותנו.

זהו מצב מאוד מפחיד להיות בו מכיוון שההצלחה שלי רק מעצימה את הפחד להיכשל.


איך מסבירים החוקרים והמחקרים את תסמונת המתחזה?

תסמונת המתחזה איננה קשורה באופן ישיר לביטחון עצמי או דימוי עצמי נמוך;

תאוריה אחת שהעלו החוקרים קושרת את תסמונת המתחזה לילדות והתבגרות בבית בו ההורים בפרט והמשפחה ככלל תייגו כל אחד מהילדים במשפחה דרך תכונה אחת מרכזית: "הילד האינטליגנט" הילדה הרגישה" וכו'.

התיוג דורש מהילד (ואח"כ מהמבוגר) לעמוד בציפיות ולהתאים את התכונות וסגנון האישיות שלו לתיוג שקיבל. התסמונת עלולה להתפרץ כשמתחיל מאבק בין הזהות המשפחתית לזהות האישית שמנסה להתגבר על התיוג המשפחתי.

תיאוריה נוספת מסבירה את התסמונת במסרים מילוליים ובלתי מילוליים של ההורים לילד מגיל צעיר שהוא מושלם, חף מכל פגם ושאיננו מסוגל לטעות.

הילד גדל והופך למבוגר שמאמין שהוא לא יכול לטעות (וגם אסור לו). כשהוא נדרש להתמודד עם קושי, חווה אתגרים ואפילו כישלונות, הוא מבין שהוא 'מזוייף' אבל חייב להמשיך 'להעמיד פנים' למען משפחתו.


הנזק המצטבר של התסמונת וסוגי מתחזים:


ההשפעה השלילית של התסמונת מתגברת כאשר מחשבתו של אדם משפיעה על המציאות שלו, כך שהאמונה שיש לאותו אדם על עצמו הופכת לאמת סובייקטיבית שמשפיעה עליו ועל אחרים.

תופעת ההסלמה של תסמונת המתחזה במסגרתה מחשבה יוצרת מציאות, מכונה בפסיכולוגיה החברתית נבואה המגשימה את עצמה (או אפקט פיגמליון).

בספרה:

The Secret Thoughts of Successful Women: Why Capable People Suffer From the Imposter Syndrome and How to Thrive in Spite of It

חוקרת ד"ר ואלרי יאנג את תסמונת המתחזה ומבדילה בין 5 תת סוגים של 'מתחזים':


1. המתחזה הפרפקציוניסט -

מופיעה לרוב בקרב אנשים הישגיים במיוחד, המתמודדים עם חרדה גבוהה כאשר התוצאה אינה מושלמת


2. המתחזה שהוא סופרמן -

'אין דבר שהוא בלתי אפשרי עבורי' לא משנה מה!

לעיתים קרובות מידי מתחזה סופרמן פוגע בעצמו נפשית/גופנית מכיוון שהוא מרגיש צורך לעבוד קשה במיוחד כדי לספק תוצאות 'יוצאות דופן' - גם כשהמשימה מעבר לגבולות היכולת שלו. מתחזה סופרמן יוותר על שעות שינה, זמן משפחה או זמן אישי רק כדי להראות שהוא יכול


3. המתחזה שהוא גאון מלידה -