עייפות קוגניטיבית (עייפות ההחלטה)

נתחיל בחידה:

3 אסירים הופיעו בפני ועדת השחרורים המורכבת משופט, קרימינולוג ועובד סוציאלי.

כל השלושה השלימו לפחות 2/3 מהעונש שלהם. ועדת השחרורים העניקה חופש רק לאחד מהם; נחשו מי זה היה?


אסיר מס' 1: הופיע בפני הועדה בשעה 8:50 בבוקר. מרצה עונש של 30 חודשים בגין מרמה והונאה

אסיר מס' 2: הופיע בפני הועדה בשעה 15:30 אחה"צ. מרצה עונש של 16 חודשים בגין תקיפה

אסירה מס' 3: הופיעה בפני הועדה בשעה 16:25 אחרה"צ. מרצה עונש של 30 חודשים בגין מרמה והונאה


שופטים השומעים את בקשות האסירים ובוחנים את ההמלצות המתקבלות משאר חברי הועדה (קרימינולוג ועובד סוציאלי) מאשרים שחרור מוקדם רק ל- 1/3 מהמקרים.

אחרי ניתוח של מעל 1000 החלטות שנקבעו במהלך תקופה, הגיעו החוקרים לתוצאות מעניינות מאוד לגבי דפוס קבלת ההחלטות של ועדת השחרורים:

הדפוס איננו קשור לרקע אתני, למין, לפשעים או לעונש שנקצבו לאסיר אלא תלוי בזמן בו האסיר מופיע בפני הועדה, כלומר, הסבירות לקבל שחרור מוקדם משתנה באופן דרסטי לאורך היום.

אסירים שהופיעו בפני הוועדה בתחילת היום קיבלו שחרור מוקדם ב 70% מהמקרים בעוד שאלו שהופיעו לקראת סוף היום קיבלו שחרור מוקדם בפחות מ- 10% מהמקרים.





למרות שאסיר מס' 1 ואסירה מס' 3 מרצים את אותו הזמן בגין אותה עברה אסיר 1 קיבל שחרור מוקדם ואסיר 2 ואסירה 3 לא קיבלו.

הבקשה שלהם הגיעה לדיון בזמן הלא נכון של היום.


חשוב להדגיש: אין שום דבר זדוני בהתנהגות השופטים. השיפוט הבעייתי כביכול נובע מקושי ומותשות נפשית לבצע מספר גדול של פסיקות (החלטות) אחת אחרי השנייה לאורך יום עבודה מלא.

עייפות ההחלטה מעוותת את שיקול הדעת של כולנו (לא רק של שופטים) וגובה מאיתנו מחיר יקר. עם זאת, מעטים האנשים שבכלל מודעים לתופעה הזו.

עייפות ההחלטה עוזרת להסביר מדוע אנשים 'רציונלים', 'ממוצעים', ו'מחושבים' מבזבזים כסף על בגדים שכבר יש להם, קונים ג'אנק פוד בסופר ולא מצליחים לעמוד מול איש המכירות ש'דוחף' להם מוצר או שירות שהם ממש לא צריכים.



לא משנה כמה רציונליים ומרוכזים ננסה להיות, אנחנו לא נצליח לקבל החלטה טובה אחרי החלטה טובה מבלי שניאלץ לשלם על כך איזשהו מחיר.


עייפות ההחלטה או אנרגיה נפשית נמוכה, בשונה מעייפות גופנית היא עייפות שרובנו כלל איננו מודעים לה.

ככל שנבחר ונחליט על יותר דברים לאורך היום כך תהפוך כל החלטה ליותר ויותר קשה למוח שלנו ובסופו של דבר ניאלץ לחפש 'קיצורי דרך' באחת משתי דרכים שונות:

הראשונה: להפוך לפזיזים מאוד;

לפעול באופן אימפולסיבי במקום להשקיע אנרגיה במחשבה ועיבוד של כל החלטה

והאפשרות השנייה (שהיא חוסכת אנרגיה אולטימטיבית) והיא פשוט לא לעשות כלום;

במקום להתייסר לגבי החלטה מסוימת אפשר פשוט להימנע ממנה לגמרי.

(דחיית החלטה יכולה לגרום לנו לבעיות גדולות בטווח הרחוק אבל בטווח הקצר היא מקלה מאוד על מתח ולחץ נפשי).

עוד על דחיינות בקבלת החלטות בפרט ובחיים בכלל אפשר לקרוא כאן


האפשרות השנייה והחסכונית באנרגיה (לא לעשות כלום) פועלת באופן כזה שאני מתנגד לכל שינוי עם סיכון פוטנציאלי כלשהו.

(אסיר שישתחרר ויחזור לרחוב עלול לבצע פשע נוסף. השופט העייף מוועדת השחרורים בוחר בדרך בה הסיכון הפוטנציאלי אפסי: הוא לא מאשר שחרור מוקדם והאסיר ממשיך לרצות את העונש שלו ובכך, כביכול, נמנע הסיכון לחברה)


עייפות ההחלטה הוא גילוי חדש יחסית הכולל תופעה שנקראת 'דלדול האגו' – מונח שטבע הפסיכולוג החברתי Roy Baumeister.

מחקרים שעשה הוכיחו כי בכל אחד מאתנו קיים מאגר סופי של אנרגיה נפשית להפעלת השליטה העצמית שלנו;

אם הצלחנו להתגבר על הפיתוי לאכול חבילת M&M או עוגיות שוקולד טריות שהרגע יצאו מהתנור נהיה מסוגלים פחות לעמוד בפיתויים נוספים אם יגיעו בהמשך.

כח רצון מתגלה כאן כהרבה יותר 'ממושג' או מטאפורה. מדובר בסוג של אנרגיה נפשית מוגבלת.



היום אנחנו מוצפים.

יש לנו כ"כ הרבה אפשרויות, וכ"כ הרבה בחירות לעשות. הגוף שלנו אולי מציית לנו אבל המחשבה יכולה להתעייף ולנדוד בכל רגע נתון.

החלטות גדולות, החלטות קטנות - כולן מצטברות במשך היום: מה לאכול לארוחת בוקר? לאן לצאת לחופשה? כמה כסף לבזבז?

כל החלטה כזו מחלישה את כח הרצון שלנו אבל אנחנו לא נרגיש שום סימפטום ברור למתי בדיוק המצב הופך להיות קשה ומתי כח הרצון שלנו הופך לחלש במיוחד.



מחקריו של Baumeister מראים שהאנשים עם השליטה העצמית הטובה ביותר הם אלו שדאגו לבנות לעצמם חיים מאוזנים כך שיוכלו לשמר לאורך זמן את כח הרצון שלהם:

אנשים עם שליטה עצמית טובה מנסים להימנע מימים עם פגישות או פעילויות ברצף וללא הפסקות. ובעיקר, הם דואגים לכך שיהיו להם כמה שיותר הרגלים קבועים ומעוגנים לאורך היום - הרגלים שיבטלו עבורם את המאמץ הנפשי של בחירות.

למשל:

במקום להחליט בבוקר אם לצאת לרוץ או לא הם קובעים לעצמם ימים ושעות שהם 'יוצאים לרוץ', הם דואגים להכין לעצמם כריך בריא לצהריים (כדי שלא יצטרכו להתלבט בין המבורגר וצ'יפס ללאפה) ומשקיטים את הנייד לכמה שעות לפני שהם מתחילים לעבוד על משימה הדורשת ריכוז גבוה.

אנשים עם שליטה עצמית טובה לא סומכים על כח הרצון שלהם שיישאר חזק ויציב לאורך היום, הם שומרים עליו שיהיה זמין עבורם להחלטות חשובות באמת ולמקרי חירום.


"מקבלי ההחלטות הטובים ביותר הם אלו שיודעים מתי הם לא צריכים לסמוך על עצמם"

Roy Baumeister





שרית קלדרון גורקוב - מאמנת אישית (MA,MCI)



לקריאה נוספת:










מקורות:

Do You Suffer From Decision Fatigue? John Tierney, The New York Times Magazine

לחשוב מהר- לחשוב לאט, דניאל כהנמן, מטר